באמצע חודש ינואר 2024, כשלושה חודשים אחרי השבת השחורה, כשאני כבר אחרי שירות מילואים בעזה ונמצא בבית, אני מקבל הודעה מחייל שלי מתקופת הסדיר בפלס"ר צנחנים. והוא כותב כך: "רועי, יש פה המון חבר'ה שצריכים עזרה. אני יכול להגיד להם לדבר איתך?" כמובן השבתי בחיוב, ותוך מספר שעות החלו להגיע הודעות מהגדוד שלו ומגדודים נוספים. זה צריך לעבור דירה ואשתו לבד בהריון, אחר זקוק דחוף לטיפול נפשי, לשלישי יש בעיות עם מקום העבודה ועוד.. אני מפעיל קשרים, מחבר חיבורים, מפעיל את הסביבה הקרובה והרחוקה- ומסייע לכולם.
אני עצמי קצין בסיירת צנחנים לשעבר וכיום אבא לארבעה ילדים, הבכור כבר לוחם בחטיבת הקומנדו בצבא. כמו רבים וטובים בעם הזה, גם אותי השבת השחורה הותירה עם רגשות ומחשבות על חיינו פה אבל בעיקר עם הרצון לפעול ולהיות שם בשביל הלוחמים בכל דרך אפשרית.
באחד המפגשים עם מילואימניק שביקש עזרתי בנושא מסויים, אני פוגש לוחם מסיירת צנחנים בן 25, אדם מקסים וחכם ושובה לב, וכשאנחנו קצת נפתחים ומדברים אני שואל אותו מה הוא מתכנן לעשות בחיים, ואין לו תשובות. מספר על הפער בין החלומות הגדולים לצורך היומיומי לשרוד, ועל היעדר היד המכוונת, הוא כלל לא מכיר את האפשרויות שיש לעולם להציע. ואני אומר לעצמי בלב- איך יתכן שבחור שכבר שנים לוחם קרבי, שומר ומגן עלינו, רואה את חבריו הולכים ומתקדמים ללימודים ובונים מסלול חיים וקריירה, והוא נשאר מאחור? בצבא כולם היו שווים, ורגע אחרי- איש איש לדרכו, כתבנית נוף ביתו
יוצא לדרך..
אני מחליט לצאת לסדרת מפגשים עם לוחמות ולוחמים, ממשפחות מוכרות ע"י הרווחה. רובם גדלו במסגרות של בתי נוער. כל עוד היו ילדים- שירותי הרווחה והעיר דאגו להם, בצבא- דאגו להם. אני יוצא מהשיחות ומבין איך רגע לפני שהם הופכים לאנשים מבוגרים בחברה – הם לבד. אחרי כל מה שתרמו ועשו עבורנו, אני מבין שבהעדר יד תומכת ומכוונת- הם לא יצליחו לבנות את העתיד לו הם ראויים, ושהצעד הראשון לבחירה ויצירת עתיד הוא חשיפה- באופן כללי ובעיקר למסגרות לימודים.
אני לומד את השוק ומבין שאין אף עמותה ללוחמים משוחררים, שיצאו מהעצימות של לחימה שזו האג'נדה המובילה שלה: בניית תהליך חשיפה עמוק ומשמעותי ויצירת קבוצת שווים תומכת בה יוכל הלוחם.ת לבנות את דרכו.ה לחיים, תוך שימת הלימודים בכלל והאקדמיה בפרט במרכז.
אני מחליט להקים עמותה שזה יהיה ייעודה, אוסף סביבי חברים יקרים מלאי ניסיון וידע, שלהוטים כמוני לצאת לדרך, ואנחנו מגבשים את החזון לידי מעשה.